רועי גרטלר



בס"ד

 

יום הזכרון, תשס"ח – Text Box:  שישים שנה למדינת ישראל

 

גיל!

קשה לעמוד כאן ביום הזה, לבחור את המילים שיתיימרו להביע את התחושות. ביום הארור ההוא שבו יצאת למשימה האחרונה , יצאת כי היית צריך לסייע לכח אחר בלחימה, ייצאת כי זו היתה המשימה, יצאת כי היית בחזית ההגנה על העם, אבל יותר מכל יצאת כי אתה מי שאתה.

מי שראה אותך יורד למשטח (הטנקים) ב 2 בבוקר להחליף בוגי בעיניים עצומות לחלוטין, במדים שצבעם צהוב לחלוטין  מרוב פודרה וגריז, יודע דוגמה אישית ודבקות במשימה מהן.

מי שראה אותך דואג לחיילים שלך יודע אחראיות וכיבוד אדם מהם.

מי שראה אותך לומד, מקבל לקחים ומיישם, יודע רצינות מהי.

ומי שראה את הכעס הכבוש בכל פעם שנעשה עוול כלשהו , יודע רדיפת צדק מהי.

ומי שראה את תעצומות החיים והחיוכים הקטנים יודע תמימות ושמחת חיים מהי.

גיל, אותו יום ארור שבו יצאת למשימה האחרונה, תם פרק חייך והותיר חלל אדיר בנפשו של כל אחד ממכריך, כל אחד כפי המקום שתפשת בחייו. את החלל הזה אי אפשר למלא, אי אפשר להשלים, ואין פיצוי. אבל באותו יום נזרעו  הזרעים המתוקים של הגילגולון ופתחו לכל כך רבים צוהר לעולם חדש שהיה סגור בפניהם עד אותו יום, ובאותו יום הצטרפת לחבורת לוחמים מיוחדת במינה. חבורת לוחמים שהם מעל לכל מחלוקת, מעל כל פער, חבורה אשר נתנה לעם הזה את היקר מכל, את החיים.

בעוד מספר שעות יכריז הכרוז כי תם היום, וכהרף עין יתחילו חגיגות השישים למדינת ישראל. באותן שניות הדומות כל כך ללידת התינוק, השניות של מעבר מהכאב העצום הזה לשמחה האדירה לאין שיעור, תשבו למעלה כל הלוחמים ותביטו אלינו.

אני יודע שאין בכם צער, אני רק מקווה שאחרי הכל תמצאו אותנו ראויים לכם.

 

בגעגועים ואהבה אין קץ

 

רועי