גילוש,
עברו חלפו הימים, שבועות, חודשים ואנחנו עומדים באותו מקום שנה אחרי ולא מאמינים,
לא יכול להיות גילוש שאתה איננו, אתה כל כך חי בתוכנו, במפגשים המשפחתיים אתה כאילו
איתנו בכל דקה ומקשיב לנו, מדי פעם נזרק משפט לאוויר, כך גילוש אוהב את זה! זאת
מוסיקה שגילוש אוהב!
גילוש אתה נמצא איתנו כל הזמן ומביט עלינו בעיניים הכחולות היפות שלך ובפניך
הרגועים. ועל האוזן תלויים העגילים כמו הסמל המסחרי שלך. אתה צעיר ויפה וכך תישאר
לנצח, מרדן שאוהב מוזיקת רוק כבד לעומת גילוש החייל, הקצין והמפקד.
לפעמים גילוש יש תחושה שאתה שומר עלינו מלמעלה.
גילוש מאז מותך המפגשים המשפחתיים נהיו תכופים יותר, חשובים יותר ובשבילי
משמעותיים יותר והם גורמים להיזכר איך האירועים נראו לפני כן במפגשים המשפחתיים,
ובימי ההולדת היית יוצא מהחדר יורד לאט במדרגות, רק לאחר שכולנו כבר היינו.
היית נשען על הקיר ולא תמיד מבין לשם מה כולנו התאספנו בסלון כאילו שכחת שהיום
חוגגים לך יום הולדת.
כשהיית בן 22 כבר לא היית איתנו, והילוש כתבה לך: "היום אנחנו חוגגים לך יום
הולדת 22. היום זו תהיה הפעם הראשונה שאתה לא תתנגד לחגיגות, ולא תצא נגדינו.
ואנחנו נבוא בדיוק היום ויבואו כל הסבתות, הדודים והבני דודים ואולי גם חברים,
נגיע כולנו ונתקבץ ביחד, אבל לא נשמח ולא נחייך ולא נשיר שירי יום הולדת כי איך
חוגגים יום הולדת 22 לילד מול קבר קר ושקט..." כך כתבה הילה.
גילוש גם השנה נבוא לחגוג לך יום הולדת כי אנחנו אוהבים אותך,
תשכב במנוחה על משכבך ותשמור עלינו אוהבים אותך,
אורי, אורנה, הילה, שחר ואביב.
יום הזכרון 2005
גילוש
עברו שנתיים. כל כך מהר עובר הזמן, ואתה לא
איתנו. זה הרי לא יכול להיות שאתה לא איתנו, כי אנחנו מרגישים שאתה מלווה אותנו
בימי ההולדת שלנו, בחגים, ובאירועים ובמפגשים המשפחתיים.
אתה נשארת כל כך צעיר ויפה, ועיני התכלת שלך אני
בטוחה שמתסכלות ובוחנות אותנו ובודקות מה אנחנו עושים ואך אנחנו גדלים ומתבגרים.
בפגישה האחרונה כאן ליד מיטתך ראיתי את חבריך,
הם גדלו, גידלו שיער והפכו לאזרחים. ופתאום הבנתי שאתה לנצח תישאר צעיר ויפה,
ודמעות הציפו את עיני, כאילו מבינה שאתה לעולם לא תשוב.
בפסח האחרון יצאנו לטיול משפחתי בצפון. במהלך
הנסיעה ניהלנו הרבה שיחות, ופתאום מצאנו את עצמנו מדברים עליך, כאילו שאתה כאן
איתנו במכונית.
ושחר מספר לנו "אתם יודעים, הלילה חלמתי על
גיל. והוא בא לבקר אותי ויצאנו לטיול ביחד, ושוחחנו, והיה לי כף לטייל איתו".
כך סיפר לנו שחר.
ביום שישי האחרון היינו בנטף כדי לחגוג את יום
ההולדת של נעמה. הילה ושי יצאו לטייל. בדרך חזרה הילה מספרת לי "בלי להרגיש
הרגלים לקחו אותנו לבקר את גיל"
גילוש אנחנו מתגעגעים אליך.
תמשיך לנוח על משכבך. אנחנו נמשיך לבקר אותך
אוהבים אותך
אורי אורנה הילה שחר ואביב
יום הזכרון 2008
גילוש אהוב שלנו
כל שנה אנו צועדים חרש חרש, מתקרבים לאט אל
מיטתך, מיטת האבן הלבנה עם הכרית הקטנה, מניחים זר פרחים, ושותקים.
לאט לאט מתקרבים החברים והאנשים האוהבים, ובשעה
11 בדיוק נשמעת הצפירה, וכולנו עומדים דום וחולקים לך כבוד. ומהשמים מצדיעים לך לוחם
שלנו גיבור מטוסי חיל האויר שחולפים מעל לראשינו, ומצמררים את עורינו.
אז זהו עוד יום זכרון שש שנים אנחנו פה ולא
מאמינים , אותם אנשים, אותן דמעות....
אתה גיל, יפה תואר צעיר לנצח...
ואצלינו הזמן צועד קדימה, כולנו התבגרנו,
החיילים הראשונים במשפחה כבר השתחררו ונמצאים בשלבים שונים של האוניברסיטה
והאזרחות. ונעמה מתחילה סבב שני של חיילים במשפחתנו, ואנחנו גאים על כך.
רציתי לספר לך שאמא ואבא , יעלי ואבנר,
חזקים משמרים ומטפחים את המשפחה, לפעמים
יש עצב ובכי, ולרוב יש צחוק ושירה.
רציתי לספר לך עוד גיל, שאצלינו במשפחה יש לוחמים אמיצים, בשבוע
שעבר היינו בערב לזכרו של דודו של אבנר, יהושוע , שהיה קצין ולוחם במלחמת העצמאות.
כנראה שדם של לוחמים אמיצים זורם במשפחתנו.
בערב מורשת סיפרו על יהושוע, שהיה מפקד דואג
לחיילים שלו, אמיץ וגיבור. אנשים דיברו עליו בהערכה כל כך גדולה, כאילו אתמול
נפרדנו ממנו.
כשיצאנו מהטקס הרגשנו שאתה גיל ירשת זאת והמשכת
בדרך של יהושוע. גם החיילים שלך סיפרו
עליך שהיית מפקד קשוב ודואג , אמיץ, חרוץ, ואנושי.
ועכשיו אתה נח, שוכב כאן בשקט, במקום היפה על
צלע ההר, משקיף על הנוף ושומר עלינו מלמעלה. ואנחנו לא מפסיקים לחשוב עליך, אתה
נמצא איתנו בליבינו.
אוהבים אותך ומתגעגעים
אורנה