אוהד פודור



יעל ואבנר היקרים שלום.

 

פעם אחרונה ששוחחתי עמכם הייתה לפני זמן רב,  לפני שיצאתי לטייל עם אבי קורן בדרום אמריקה.

מה שלומכם בימים אלה?

התלבטתי רבות ולבסוף החלטתי לחלוק עמכם חוויה.

ייתכן וכי השורות הבאות לא יהיו לכם קלות ואני אבין אם תבחרו שלא לעלעל בהן...

בלילה שבין יום שבת לראשון גיל הופיע לי בחלום.

התעוררתי, והעלתי על הכתב את אשר זכרתי......  

מבטיח לבוא לבקר בקרוב,

 
 

אוהד פודור,

חבר.

 

 

 

והלילה באת.

חזרת מן הכפור. גילה, חורף, לילה.

הבטת בי בעיניים מבינות במבט הכחול ירוק שלך, בצחוקך

וקרבת

ולחצת ידי וחיבקת אותי

כמו תמיד

חיבוק לוחמים שלא נתראו זה מכבר

וידיך שוב חמות שלמות

עור שרירים גידים

וחיוכך המוכר- ודיברת.

ושאלת אותי לשלומי ושאלת על הורייך, אחייך ואחותך ואמרת לי שאתה עייף, מת לישון, שכיף ברמאללה

אבל מזמן לא יצאת ואתה מתגעגע לכולם......

ונזכרנו איך היה אז בסיירים: מדריכות, קמ"דיות, סמב"ציות

ועישנו ווינסטון שלי ונובלס שלך 

 

וצחוקך מהדהד אל תוך לילה קר, ירושלמי,

שאתה כל כך אוהב.

 

ופניך נושמות.

 

והזכרנו שוב חוויות מהמקצועות, מהצמ"פ והקמ"ט, על פולאד שהכריח אותך להחליף את השפצ"ור לנשק,

על אוליביה שכל כך הערכת וקראת לו "הצרפתי המטורף".... מאור, שחם

הקאדרים במגדל 8 וליד המרפאה בשלח של "בוקסבאום התותח"....

על בה"ד 1 שנפגשנו ליד המגורים אתה צוער בזימון שני עם אלישע ואני כבר מפק"צ

ודיברנו על "שלח", ושאלת: "מה חדש בגדוד?, מה עם החבר'ה?"

וסיפרתי לך על זוגתי שמעולם לא פגשת ודיברנו על ה"מטרוק", על הסופ"שים עם החברים,

על הנופש המבצעי באשקלון, שניסנו "לסדר" את עדי לאלישע ואיך אמרנו: "כמה זמן לא נפגשנו?!, אסור להיעלם חייבים לשמור על קשר!"

אני מספר לך שחזרתי לגדוד והייתי מ"פ "אפעה" ואח"כ "חוד החנית" ומספר לך על אבי ומאור שהמשיכו גם כן להיות מ"פים, מאור מ"פ "ברקן" ואח"כ סמג"ד במלחמה, אבי מ"פ "זעם" ו"וומפיר" איתי ב- 52.

שחינכנו כמה דורות של לוחמים, שסיפרנו עלייך.

ואתה שוב מחייך את חיוכך וטופח לי על שכם.

אני מספר לך שאבי ואני השתחררנו כבר, מספר לך איך טסנו ביחד לא לפני שקפצנו לבקר אותך ואת יעל אמך.

מספר לך איך נשאנו אותך הפעם אנחנו על שכם,

באיחור של שלוש שנים אחרי שאר החבר'ה מנוב' 98

איתנו לדרום אמריקה הרחוקה, לקצה עולם.

להרים מושלגים, לדרכי עפר, ליערות עד ירוקים

וצחקנו איתך ודיברנו עליך ואלייך

מעל מצוקים הנושקים לגג עולם נשאנו תפילה, הזלנו דמעה.

ושוב קטעת אותי בטפיחה על שכם, הזכרת לי שהבטחתי לבוא איתך לגיא בן הנום בשבת לטפס...

ושוב אמרת לי: "פודור, אני חייב לעוף המחלקה מחכה לי, אני- עדיין מ"מ........                                

 

ופתאום בוקר. אתה אינך

ואני חובק את זוגתי המדהימה,הישנה

ועיניי דומעות וגרוני ניכר.

 

גיל, עברו מאז חמש שנים.

והזמן, נראה כמו נצח

ולעיתים נדמה כמו מאום לא השתנה

ועולם כמנהגו נוהג

ורק אתה אחי, 

אינך.

אוהב, כואב, זוכר ומתגעגע.