שני שירים לזכרו של סגן גיל בדיחי ז"ל-חברי
לפלוגת 'הבחורים'
מותו של מלאך
הספד לך
לא רוצה להקשיב,לא רוצה לשמוע
רוצה
שהתמונה האחרונה שלך
בראשי
תישאר ולא תמחק.
רוצה
לראותך עוד פעם,כדי להגיד שלום,
רוצה
שתבוא אליי ולא רק בחלום.
אני
ממאן להקשיב,לא רוצה להאמין
שבשיא פריחתך נגדעת ואינך בין
החיים.
אז
אל תבואו לספר לי,אני לא רוצה לדעת
מסרב להשלים
בשבת
אתה בבית,הבטחת!
והבטחות
לא מפרים.
הכאב
כל כך איום,
למה
אתה גיבור?למה?
אני
לא רוצה להקשיב אני לא רוצה לשמוע,
אני
רואה את כולם
סביבי,בוכים
בוכים
על מה?אני איני מבין.
אחי,קוברים
אותך ,
שם,באדמה
,בבית העלמין.
אתה
לא מש מזיכרוני
אף
לא לרגע
דומני
שאתה עומד לידי
עושה
פרצופים כדי שאצחק,
אם
רק היית פה אם רק....
אתה
כה רחוק אך כה
קרוב
איפה
אתה גיבור?
גלה
לי מקום מחבואך
אני
רואה אותם מכסים אותך
והדמעות
זולגות
הראה
לי את חיוכך
ותגיד
לי שהן מיותרות.
אני
רואה אותך ,
אתה
יכול לצאת,
אני
ידעתי שאתה לא מת.
אך
לאן אתה בורח,כולם
רוצים לראותך
ומדוע
אתה לבוש בלבן?
ומאיפה
הכנפיים.?
וההילה שמעל ראשך?
הם
קוראים עלייך תפילה ומצדיעים,
אחי,
מלאכים
אינם יכולים למות
פשוט
לא יכולים.
תשמור
עלינו מלמעלה מלאך גיבור
תשמור
עלינו
כדי
שכאב שכזה לא יחזור.
תנוח
על משכבך בשלום
לא
אשכחך לעולם,
תמיד אאמין שתחזור אלינו יום
אחד
ותצחק
על כולם.
לתחילת העמוד
מותו
של מלאך
המלאכים בוכים,
רואים
את דמעותיהם,
המלאכים
בוכים,
מרכינים ראשיהם,
מכנסים
כנפיהם.
המלאכים
איבדו מלאך,
איך
מלאך יכול למות?
איך
מלאך מפסיק לחייך
לובש
על פניו מראה של מת.
איך
החיוך והתום
עוצרים
לפתע את החלום
והלבן
הטהור מתערבב באדום שני
שהופך
את המלאך לכה אנושי
עד
כדי מציאות בלתי נתפשת.
איך
שמלאך מת
נולד
אחר חדש
בדמותו,בצלמו
ומגיע
למקומו הטבעי
כמלאך
בין מלאכים.
איך
המלאך מצטרף
לשאר
מלאכים
ששומרים
כעת מלמעלה
על
מלאכים
ששומרים
על אלו שלמטה.
אחד הבחורים מהפלוגה (02.05.06)
לתחילת העמוד