ההספד שנכתב ונאמר
ע"י אבנר בדיחי, אביו של גיל ז"ל
גילו'ש חמודי, גילו'ש מתוקי,
יפהפה שלי
נולדת בירושלים, בהדסה עין כרם, ב 19 ליוני 1980, שם נשמת את נשימתך הראשונה .
הופתענו, קיבלנו תינוק קטן מקומט, אדום כולו, קופיף התלוצצתי, והרי תינוקות הם כה עגולים
חלקים וצחורים...
אל תדאגו הרגיעה האחות המיילדת, הוא עוד יגדל ויהיה יפהפה..
ואכן גדלת, ויפית, ונהדרת, וחזקת, אדוניס אמיתי, משוש לעיניים, כולך מחמדים.
אהבנו אותך בדרכנו, החונקת מעט, הרי ידענו כל הזמן מה נכון ומה טוב עבורך, ורצינו
תמיד לנקות לפניך את הדרך, שיהיה קל יותר, שלא תישרט בקוצים, שפגעו בנו,שלא תחווה
את הצלקות שלנו.
ואתה, כמו שתיל רך שיצא מזרע, נאבקת לפלס את דרכך החוצה, לאוויר העולם, אל
השמש,נאבקת באדמה הכבדה, החונקת, השומרת, ופילסת לך דרך אל האור, שם הכנת ניצן, שם
פתחת עלי כותרת.
ואנחנו מתבוננים משתאים, בקסם הנפלא של הפריחה שלך.
היית רציני, מידי, לא היתה בך הקלילות של בני גילך, הקונדסות, השאננות, שהרי אי
אפשר להשאיר דברים לא סגורים ולא מושלמים, ומאידך ביקורת גדולה, גם עצמית, גם כלפי
העולם, קבעת אמות מידה גבוהות, גם עבור עצמך, אתגרת, ונאבקת.
אני זוכר את מסיבת הסיום בתיכון, כאשר נראה שהמסיבה לא תתקיים נחלצת לעזרה, ארגנת
צוות שירים, טקסט, הכנתם סיפור פרברים מקסים.
כאשר הארגון והלוגיסטיקה נתקעו נחלצת שוב לעזרה, השתאנו לראות עוצמת עבודה כזו,
מסירות, השקעה, והתוצאה... נפלאה.
ואחר כך בא היום – קח את בנך, את בכורך אשר אהבת...
לצבא הסכמת ללכת רק כלוחם, שהרי בעיניך אין דרך אחרת, ראינו, אימא ואני כמה נאבקת,
כמה התאכזבת, ולא הרפת, עלית לאט בסולם התפקידים, ולאט לאט רווח לך.
נהנית להדריך, אתה מורה בנשמתך. סיפרת לי על סיפוקך לראות חיילים צעירים הופכים
ללוחמים, אתה דידקטי, אבל אסור להיות משעמם צריך להציג זווית שונה, מעניינת,
משכנעת, מאתגרת.
אבל בעיניך תפקיד הלוחם הוא העיקר, להיות בחזית, לפעול, ליישם את המקצוע – טנקיסט.
והימים, ימי בלבול, ימי מצוקה רבה, ימי חרדה, ימים קשים, ימי מלחמה...
בתחילה חרדנו מאוד, טול כרם, רמאללה, ביטוניה, מי יודע איפה אתה נמצא? היכן הטנק
שלך? היכן המחלקה שלך? ואתה מתקשר מידי פעם הביתה, אני בסדר, עוד מעט אשוב הביתה,
האם אפשר יהיה לקבל את המכונית? אני רוצה לנסוע למורן.
מורן, אור של חייך, חיוך על פניך, רוך בהליכותיך, הבקעת את דרכך לשמש השלת את
הקוצים המגנים, נפתחנו אלינו בחיוך וברוך ובעדינות שלא הכרנו, חיינו נראו כל כך
יפים.
והנה בא בוקר מר.
ישנתי באותו לילה, בשעה שש ושלוש דקות צלצל השעון המעורר, קמתי להעיר את טל, הוא
פקח עיניים מנומנמות ועייפות.
גם עיניך הירוקות היו עייפות, לחמתם כל הלילה בפאתי רמאללה, בבוקר חזרתם למנוחה
קצרה, ועכשיו התארגנתם במהירות, קבוצת חיילי חי"ר נלכדו במארב, צריך טנק לחלץ
אותם.
קמתי גם אני, התלבשתי צחצחתי שיניים – הטנק מוכן, אפשר לנוע – נהג התנע, קשר שומע?
צריך להכין סנדוויץ', טל מה אתה רוצה בלחמנייה?
מקלע טען, 1א שומע?
פתחתי את המקרר, הוצאתי גבינה, יש כמה צנוניות.
סגרת את המדף, מצב "חרך", חלון של 10 סנטימטר לצפות, אפשר גם לנסות דרך
אפיסקופים, אבל אז לא תוכל לצפות ביעילות החוץ – לא בא בחשבון זה לא מקצועי – נהג
התקדם.
הפשרתי לחמנייה במיקרו – הטנקים התקדמו, הטנק שלך ראשון, עיניך בולשות קדימה, עוד
שני צמתים, לפנינו הצוות שממתין לחילוץ, הבתים מימין ומשמאל כל כך קרובים, אפשר
לגעת בהם ביד – נהג הזהר, מימין גדר!
חתכתי את הלחמנייה – השעה שבע פחות עשרה
שני צרורות ארוכים מהצד – הכדורים פוגעים בצריח – 1 כאן 1א האם נפגעת?
מרחתי את הלחמנייה בגבינה – צנחת בכבדות על מושב המפקד – הצוות חושב שאתה נח, או
מכוון דרך כוונת הארטישוק.
פרסתי את הצנונית, והנחתי על הגבינה – אודם הצנונית יצר עיגולי דם על הגבינה הלבנה
– זרמי דם החלו לזרום מהקסדה שלך... לעיניך היפות מבט מוזר – המפקד מה קורה לך?
הסתכלתי דרך החלון, האוטובוס כמעט הגיע לתחנה
צוות הטנק נחלץ לאחור - גם הוא כמעט הגיע לתחנה
האוטובוס הגיע, ילדי נטף נוסעים ליום לימודים נוסף
המסוק נוחת בהדסה – עדנה פינצ'ובר מנטף מסתכלת בשעון – השעה שבע ושלושים.
בירושלים, בבית חולים הדסה, שם צרחת את צרחתך הראשונה בחדר הלידה, במרחק מאה מטר
משם, החזרת את נשימתך האחרונה בחדר הטראומה.
ואנחנו – מה יהיה בסופנו?
יש לך עוד חמישה אחים שי טל נעמה אור וזיו, הם יחזירו אותנו לחיים, הם לא יאפשרו
לנו לנדוד למחוזות המסכנות, אבל איך עושים את זה?
גילו'ש חמודי, מתוקי, נהדר שלי, אני כל כך אוהב אותך, וכל כך מתגעגע, מתגעגע
לשיחות הטלפון הנבוכות, למפגש בגשר שם המתנת לי כאשר הגעת לחופשה, להתיישבות הכבדה
שלך במושב לידי, אתה רוכן לעברי ונושק אותי יש גם אהבה גם מבוכה, אבל אני כל כך גאה
בך, ראו אנשים ראה עולם את בני היפהפה והנהדר מגיע הביתה.
נעמת לי מאוד, נפלאה היתה השבת האחרונה שבילינו יחד, הפתעתם אותנו אתה ומורן
וארגנתם את הבית שהיה במהומה בשל הבנייה, רצית לשמח אותנו – גרמת לנו אושר שלא
תיארת, אבל את החדר שלך לסדר לא גמרת מתי תגמור? האם אנחנו נסדר עבורך?
גילו'ש חמודי, מתוקי, אהוב שלי השארת אצלנו כמה דברים לא סגורים, החדר עדיין לא
מסודר, יש גם חור גדול פתוח בליבי שגם הוא אינו מסודר, אני מתגעגע, מתגעגע...
אתה יודע שאני איש תגליות, גיליתי דבר מענין, יש מילה שיוצאת לבד מבלי שצריך להגות
אותה – אוי...
טוב שאתה נשאר קרוב – נוכל להיות לידך, ואולי בארוחות המשפחתיות הכסא שלך יראה לנו
פחות ריק.
תודה לך חמודי שלי על השמחה שנתת לנו, על ההתרגשויות שגרמת לנו, על הגאווה הענקית
שהענקת לנו, על ההגנה שפרשת עלינו.
אני מבקש את סליחתך על הכעסים שכעסתי עליך, הקוצר רוח לפעמים כשפניתי אליך, שלא
הבנתי מדוע היית צריך בחופשה להתפרק כל הלילה בריקודים על מנת לשוב לבסיס עם כוח
להמשיך בעבודתך עוד שבועיים שלושה.
אני אוהב אותך ומתגעגע אליך
שכב בני שכב במנוחה
אבא ואימא שומרים עכשיו עליך
ואתם מלאכי מרום
קחו אותו בזהירות הוא עדיין כל כך עדין
כל כך פגיע
כל כך חמוד
קחו אותו למסיבה
אבל העירו אותו בעדינות
הוא כל כך עייף
אבא
לגיל
- במלאת שלושים
עכשיו הכל חתום
זינוק חייך בלום
גופך בקבר אטום
בליבנו אתה גלום
בחיינו האור עמום
העתיד חלום סתום
ליעלי
באבן שם גיל
שמך וגם שמי לעד
אני שלך, ואת שלי
שימי ידך בידי
אהובתי
לילדי
שי
טל
נעמה
אור
זיו
שים שלום
חיים
חן וחסד
ורחמים
חיים
חן וחסד ורחמים
ואהבה
ומכל טוב
אל תחסרנו
למשפחתנו ולכל ידידינו
שלום עליכם מלאכי השלום, מלאכי עליון
בואכם לשלום מלאכי השלום, מלאכי עליון
בשבתכם לשלום מלאכי השלום, מלאכי עליון
ברכוני לשלום מלאכי השלום, מלאכי עליון
בצאתכם לשלום מלאכי השלום, מלאכי עליון
אתם לימדתם אותי בשעת צערי:
אדם הוא מרפא לאדם.
אבא
אזכרה במלאת שנה - 12 למרץ 2003
גילוש חמודי, גילוש מתוקי, יפהפה שלי
היופי ניתק את עצמו
מן היסוד הנובל שבצמח
הוא נמלט מן הגזירה
ולא שב אל עפר
עם עלים
מתפזרים וכלים
אט, אט
נהפך למלאך
ושכח את בכי התמורות
(זלדה)
גילוש חמודי, גילוש מתוקי, גילוש יפהפה שלי, גילוש חסר לי
אנחנו הורים רגילים
רגילים לאהוב אותך, רגילים לדאוג לך, רגילים לתכנן עבורך
ופתאום החסר שלך פוער תהום עמוקה בהורות שלנו, שרוצה עדיין לדאוג, לתכנן,
לאהוב...
נותרה לנו אהבה
פשוטה
חמה
הורית
אהבה שתלווה אותך במסעך האחרון , תעטוף אותך, ותחמם אותך
געגועים עטו עלינו, געגועים טורפים אותנו, געגועים לחייך הקצרים, ליופייך
המקסים, לכל מה שעדיין לא נאמר בינינו לבינך, למה שלא עשינו אתך וצריך היה לעשות,
למה שרצינו להתנסות אתך ולא התנסינו, למה שלא הושלם בינינו לבינך.
חיברנו חוברת
לתאר את יפי התואר שלך
את יפי הנפש שלך
חוברת יפה עד כאב
איננו נפרדים, אנו נושאים אותך עימנו תמיד, בביבתנו, בנסיעותינו בדרך ביום
ובלילה, בפגישותינו בעבודה, במסעותינו בארצות נכר, בלילותינו בשכבנו מכורבלים
במיטה.
ולכם ידידינו שהייתם מרפא וסעד לנו, תודה.
באהבה אבא.
אזכרה במלאת שנתים - 12 למרץ 2004
גילוש חמודי, גילוש מתוקי, יפהפה שלי
היופי ניתק את עצמו
מן היסוד הנובל שבצמח
הוא נמלט מן הגזירה
ולא שב אל עפר
עם עלים
מתפזרים וכלים
אט, אט
נהפך למלאך
ושכח את בכי התמורות
(זלדה)
אנו חיים את היופי שלך
עימנו, יום יום
בערב בשבתנו כאן
עמך
ראש מול ראש
כתף אל כתף
אנו קרובים אליך
אתה קרוב אלינו....
לא
לא יעבר כאן נהר הזמן השוטף
אדיש, אכזר, גורף, סוחף
לא תבוא השיכחה הנוראה
כמעין מכרסם ענקי וגרגרני
מוצץ ומעכל לשד חייו של אדם
ומשליכו כקליפה יבשה וריקה
כמו עלי שלכת יבשים מתפוררים
ראו
היה איש ואיננו
חייו היו כמו עלה ירוק ורענן שואף לאור
שואף ליצור
לא - זמן
לא - שיכחה
ניאבק בכם כל ימי חיינו
עד אשר ידינו אלה יפלו באפס כוח
וניבול ונימוג בעצמנו
איננו יראים מדבר
אין בנו חולשה
אהבה נותנת לנו כוח
אהבתנו אחד לשני
אהבת משפחתנו
אהבת ידידינו
אהבה זו אנו שולחים לך גילוש אהובנו
עכשיו ותמיד ובכל מקום
"יערב נא שיחי עליך
כי נפשי תערוג אליך"
אזכרה במלאת שלוש שנים - מרץ 2005
גילוש חמודי, גילוש מתוקי, גילוש געגוע שלי
זמן כה רב אנו מנסים להתמודד עם חסרונך
הזמן עובר , זורם, ומניח רבדים חדשים של זמן עלינו, עליך
לאט לאט עברו שלוש השנים
זיו ואור גדלו ובגרו, חמודים וטובים ומקסמים
נעמה כבר נעשית נערה יפה להפליא
טל התגייס לצבא, וגם הוא מפקד מסור לחייליו
ושי כבר השתחרר, נבוך מעט מהמסגרת החדשה שלו, ומביט על דרך חייו, מוכן
לזינוק
ואתה, אתה לא מתרחק מאתנו, אמנם זמן שנותיך קפא
אבל אתה מלווה אותו תמיד, כל רגע
בשבתך בקומך ובלכתך בדרך...
לאחרונה הכאב הצורב, הסרפד שבלב, פחות צובט פחות כואב
הצטערתי על כך
הכאב הזה הוא נתיב ישיר אליך
עכשיו הקשר קצת שונה
אם לא צורב, אז אולי אפשר לדבר אחרת?
אנו מחפשים את השפה את המילים...
חבריך, באים אלינו מעודדים ומחבקים
זו מעין דרישת שלום ממך
חמה טובה ומתוקה
הם באים אלינו
נושאים בתוכם קורטוב ממך
ומאפשרים לנו לדמיין
אולי כך הוא היה נראה?
אולי היה הולך לטיול ההוא? היה לומד את
לימודים ההם?
מחשבות על מותך חוזרות אלי שוב ושוב
מה משמעות מותך?
מה משמעות מותו של חייל?
במה שונה חייל שנהרג בקרב מחייל שהיה באותו קרב עצמו ושב שלם?
נדמה לי שיש דבר מה ייחודי שנותן החייל שנהרג, דבר שנובע ממותו.
בני אנוש אין להם גבול , אין מי שיוכל לחסום אותם
לא הר, לא נהר
יעופו באוויר
ועמיקו למצולות הים
דבר לא יחסום אותם
רק המוות
המוות ופחד המוות
הגבול התמיר, החמור המוחלט.
החיילים המתים הם איתגרו את הגבול
הם הגיעו לגדר, הם דחקו את הגבול רחוק ככל שניתן
ומסמנים אותו במותם
ומסמנים לנו את גבולות הנחלה לחיות בה , בשלווה ובשלום
וחיינו כאן הרחק מגבול המוות
חיים פשוטים, ומורכבים, שמחים ועצובים
מתאפשרים.
כך גם חיינו
לסיום אני מבקש לקרוא תפילה, תפילה אותה אנו קוראים בכל ערב שבת
זמן רב בחייך, וגם עכשיו אחריך
רואים ובוכים...
זו פנייה של אדם לאלהיו
בצלמו ובדמותו, עומד לפני אלוהיו
ואומר, וטוען מול אלוהיו
כמו משה לפניו
לא תחינה, לא בקשת רחמים, אלא פנייה ישירה
עשה אלוהים, עשה בשם גדולתך, עשה למען לא אתעצב
אז אשמור חוקיך ופיקודיך בלי עצב
ואתפלל כדת וכראוי וכנכון.
עשה אלוהים.
אזכרה במלאת חמש שנים - מרץ 2007
גילוש
חמודי
גלוש
מתוקי
גילוש
יפה שלי
היום
תשיעי לחודש, לפני חמש שנים בשבת יצאנו אמא ואני
להופעה, מיום שישי עד שבת אחר הצהרים, הבית היה במהומת הבנייה שנערכה באותו
זמן, בנינו לך חדר מחודש, שמחנו לתת לך אותו ביום שישי לפני שנסענו.
נשארתם
אתה עם מורן בבית, כאשר חזרנו הבית היה
נקי ומסודר, ניקיתם וסידרתם כדי להפתיע
אותנו, שמחנו כל כך...הכל היה כל בך מבטיח...
אני
מרבה לחשוב על הימים האלה, לדמיין שעדיין לא הגיע התאריך שבו נפלת, אולי להתעורר
מחלום רע, לשוב ליום יום רגיל, פשוט , אופטימי, אבל אני תמיד מתבדה, אין זה היום
שלפני, אין לי דרך חזרה אלא בזיכרון, חזרה לרגע חטוף, רגע גנוב, וההווה שב ומזכיר,
הוא לא כאן, כבר עברו חמש שנים...
חיינו
זורמים לפעמים בנחת, לפעמים לא
ויש
ימים שהתסכול מציף אותנו, אתה אינך, והחיים ממשיכים, איך הם בכלל מעיזים להמשיך
אבל
בדרך כלל השיגרה טובה לנו
לשי
החמוד יש חברה חמודה כמוהו, בידיעת הארץ הוא מדהים, ונרשם לרפואה , בדיוק כפי שחלם
טל
המקסים יסיים השנה את השירות הצבאי, וכבר מתגלית בו נשמה של אמן
נעמה
היפהפיה יפה מתמיד, רקדנית נפלאה, לו רק ראית אותה רוקדת
לאור
המדהים כישרון שירה מדהים כמוהו, שירתו מרגשת עד דמעות, והחל לכתוב שירים
וזיו
הנהדר מוכשר כמו שד, מנגן בחליל, וגם תלמיד מוכשר
אכן
יש לנו נחת מהם
וגם
מחבריך,
חבריך
גדלים, לומדים, מתחתנים, וכבר יולדים ילדים, ולא שוכחים אותך
הם
שומרים עמנו קשר
אשר
קרא לבנו בשמך "גיל"
לפעמים
אין מנוח
אנו
חיים חיים של שלילה
כבר
עברנו את התאריך שלא נרשמת לאוניברסיטה
גם
עברנו התאריך שלא אספנו אותך בשדה התעופה, כשלא חזרת מטיול בחו"ל
וגם
נפרדנו מהאישה שלא היתה לך
ואולי
כבר עבר המועד לידת הילדים שלא נולדו לך
אכן
חיים מפוארים יעדנו לך, ונותר רק צילה של רוח
צל
של צל חומק
רק
געגוע
אבל
אנחנו גם מוקפים ידידים ואהבה
עדים
לכך כל הידידים האוהבים שבאו היום
לכבודך,
ועבורינו
אני
מברך אתכם אנשים טובים
מברך באהבה, בחיים טובים, ובידידי אמת.
אזכרה
במלאת שש שנים - מרץ 2008
גילוש חמודי
גילוש
מתוקי
גילוש
יפהפה שלי
שנה
שישית עברה , ומאשרת לי שוב , לסיוט הזה אי ן לו סוף....
געגועים
טורפים אותנו, אחרי שסתמתי דלתותי, סגרתי מבצרי
הני
הם שוב כאן, מציצים מן החרכים, מופיעים בכל שימחה שלנו
מתגנבים
לכל ישיבת יחד של משפחתנו
עומדים
בתווך בכל תמונה קבוצתית
ורק
בגללם איננו מצטלמים יותר כולנו יחד, שלא תהיה תמונה שבה רק אתה חסר...
אספר
לך על חיינו
שי
לומד רפואה באויבסיטה, מאושר מכל רגע
טל
השתחרר מהשירות, ועובד ברפת בקיבוץ סמר,
גם הוא מאושר בחלקו, מגשים את עצמיותו ואת עצמאותו
נעמה
מסיימת תיכון השנה , וכבר התקבלה לקורס מדריכי ספורט בצבא, ויופיה אכן ידוע...
אור
פורח בבית הספר הדימוקרטי, וכשרונו עולה ומתגבר, והוא לא מפסיק להדהים אותנו....
וזיו
גם הוא צומח וגדל, עלם חמודת, משוש עינים מקסים וחמוד
ואנחנו
ממשיכים לרקוד את ריקוד חיינו
רוקדים
כמו שאההבת כל ככך לרקוד
בחן
בכוח
בהתמסרות
ואתה,
אתה כה חסר לנו
כל
שימחה, נצבעת גם בגוון של עצב , כי אתה לא איתנו
בכל
חיוך נמהל בדמעה של געגוע, כי אתה לא כאן
וחבריך
המקסימים שוב באים, גם הם גדלו, דרכם אתה
נראה לנו כפי שהיית יכול להיות....
אבל
בלילות הכי אפלים
אנו
נפגשים
לאורו
הקלוש של הנר
באפלת
צלמוות
אתה
פוגש אותי
אני
חווה אותך
ללא
מילים
רגע
של יחד קסום
עם
יפי שהיה למלאך
עם
יופי שנפרד מהשארית הדלות והקמלות של חיינו
אני
אתך
ואתה
איתי
ואני
יודע לאל נכון
שיבוא
הים בן ניפגש,
אתה
ממתין לי שם,
אבל
אתה גם כאן איתנו
מלאך
דואג ושומר
מלאך
מכוון ומורה
ואני
יודע, כי בבא היום, נשוב ניפגש